כדי שרופא ירשום תרופה, חייבת להיות אבחנה מוסכמת כלשהי, סטנדרט מסוים שבאמצעותו יש לנהוג, שכולל גם תסמינים פיזיים תקפים ומוסכמים. אין זה המקרה בפסיכיאטריה.
ג'וסף גלנמולן מבית הספר לרפואה של הארוורד מסביר: "ברפואה קיימים קריטריונים קפדניים המגדירים מצב כמחלה. בנוסף למקבץ צפוי של תסמינים, יש לבסס את הגורם לתסמינים או הבנה כלשהי לגבי תפקודם. ידע זה מעלה את האבחון לרמת מחלה מוכרת. לדוגמה, 'חום' אינו מחלה, אלא תסמין. בהעדר סיבה ידועה או פיזיולוגיה (תפקוד), מקבץ תסמינים שניתן להבחין בהם שוב ושוב במטופלים שונים רבים נקרא 'תסמונת', אך לא מחלה9. בפסיכיאטריה, "אין לנו עדיין הוכחות לגורם הפיזיולוגי לאבחון פסיכיאטרי כלשהו... האבחונים מכונים הפרעות מכיוון שאף לא אחד מהם כולל מחלה מבוססת".10
פיתוח המהדורה השישית של הסיווג הבינלאומי של מחלות (ICD) של ארגון הבריאות העולמי בשנת 1948, הכליל הפרעות פסיכיאטריות (כמחלות) בפעם הראשונה. הפרסום של המדריך האבחוני והסטטיסטי להפרעות נפשיות (DSM) של אגודת הפסיכיאטרים האמריקנית (APA) בארצות הברית בשנת 1952 סיפק מערכת אבחונית לכאורה.
מהדורת 1952 של ה-DSM הכילה רשימה של 112 הפרעות נפשיות. בשנת 1980, המהדורה השלישית, DSM-III, פורסמה, והציגה 112 הפרעות נוספות. בסך הכל: 224 הפרעות. בחלק על "ינקות, ילדות וגיל ההתבגרות", נוספו 32 הפרעות חדשות, כולל: הפרעת קשב, הפרעת התנהגות, הפרעת קריאה התפתחותית, הפרעת חשבון התפתחותית, והפרעת שפה התפתחותית. בשנת 1994, DSM-IV הביא כבר את הספירה הכוללת לכדי 374 הפרעות.
עם כל היומרות הטכניות שלו, ה-DSM מעולם לא זכה להתייחסות מדעית של קבוצה מקצועית כלשהי חוץ מהפסיכיאטרים עצמם. הסיבה לכך פשוטה מאוד:
- DSM-II מדווח: "אפילו ניסתה, ועדת [APA] לא היתה יכולה להגיע להסכמה לגבי מהי הפרעה זו (סכיזופרניה); היא הצליחה רק להגיע להסכמה לגבי שמה". פרופסור לפסיכיאטריה בדימוס, ד"ר תומס סזאס אומר כי סכיזופרניה "מוגדרת באופן כה מעורפל עד כי, למעשה, זהו מושג שניתן להשתמש בו כמעט לכל סוג של התנהגות אליה מתנגד הדובר".
- הפסיכיאטרים מצביעים על כך בעצמם בהקדמה של DSM-III: "עבור רוב ההפרעות של ה DSM-III... האטיולוגיה [גורם] אינה ידועה. קודמו מגוון של תיאוריות שנתמכו על ידי ראיות שלא היו משכנעות מספיק כדי להסביר כיצד הפרעות אלה התרחשו."
- כפי שהעיר הפסיכיאטר מתיו דומונט: "הם אומרים: '...בעוד מדריך זה מספק סיווג של הפרעות נפשיות... אין הגדרה המתארת באופן מספק את הגבולות המדויקים של המושג...' ואז הם מספקים הגדרה בת 125 מלים להפרעה נפשית והיא אמורה לפתור את כל הסוגיות סביב הבעיה של היכן מסתיימת סטייה והיכן מתחיל חוסר תפקוד. היא אינה עושה זאת".11
במלים אחרות, אין כל הוכחה שאף לא אחת מן ההפרעות הנפשיות של הפסיכיאטריה קיימת בכלל; הן קיימות מכיוון שהפסיכיאטריה אומרת שהן קיימות.
אז כיצד מופיעה הפרעה ב-DSM? "הפרעה" מוסמכת על ידי תהליך הסכמה כללי, הכולל הצבעה פשוטה על ידי "מומחים" – שאלת המפתח הינה "האם לדעתך זוהי הפרעה, כן או לא?" תהליך לא מדעי זה גרם לפסיכיאטר אל פארידס לכנות את ה-DSM "יצירת מופת של תמרון פוליטי". הוא הבחין גם כי "מה שהם (הפסיכיאטרים) עשו זה להפוך בעיות רבות, שחסרות להן גורמים ביולוגיים בני הוכחה, לרפואיות".
כמובן, אנשים יכולים לחוות ואכן חווים קשיים נפשיים רציניים ויש להם צורך בסיוע. אולם, הפרופסורים הרב קוצ'ינס וסטוארט איי. קירק, מחברי "להפוך אותנו למשוגעים", מזהירים:
"הציבור הרחב עלול לחוש נינוחות מדומה, הנובעת ממדריך פסיכיאטרי אבחוני המעודד את
שיטות המימון של הפסיכיאטריה
להמציא עוד מחלות נפשיות
1949- המכון הלאומי לבריאות הנפש מיוסד ((NIMH .
1952- פורסם לראשונה המדריך הסטטיסטי והאבחוני למחלות נפש DSM-I שמפרט 112 הפרעות נפשיות.
1963- הועבר חוק קהילתי לבריאות הנפש.
1968-DSM-II מפרט 163 הפרעות נפשיות.
1980- DSM-III מפרט 224 הפרעות נפשיות.
1987- DSM-III-R מפרט 253 הפרעות נפשיות.
1990-NIMH מוציא לאור את "עשור המוח".
1994-DSM-IV מפרט 374 הפרעות נפשיות.
היום- ממשיכים להמציא הפרעות חדשות שמוספות לרשימה.
האמונה באשליה שניתן להסביר את הגסות, האכזריות, והכאב בחייהם ובקהילותיהם באמצעות תיוג פסיכיאטרי וכי ניתן להשמידם על ידי כמוסה. מובן כי ישנן בעיות רבות לכולנו ושלל דרכים משונות להיאבק ולהתמודד עמן. אך האם החיים היו יכולים להיות שונים? לעתים קרובות מדי, התנ"ך הפסיכיאטרי הופך אותנו למשוגעים – כאשר אין אנו אלא אנושיים".
בברכה מקרב לב, לקבלת תגובה נייד: 3350928 052 יהודה קורן סגן יו"ר עמותה טלפון:5660699 03 פקס: 5663750 03 דוא"ל: href="mailto:contuct@cchr.org.ilcontuct@cchr.org.il">">contuct@cchr.org.il: http://www.cchr.org.il יהודה קורן מייל: yodak8@gmail.com
